<h1>הרוקח סימן תצ"א</h1>
<h2>דף ל.</h2>
תנו רבנן אלונטית של גוים אסורה. פי' שנעשה מיין ואפרסמון ומים צלולין. אבל אלונטית כברייתו שקנה הכותי אלונטית מישראל שנעשה מיין ישראל מותר אעפ"י שהיין נותן טעם במשקין המעורב אינו נאסר במגע כותים. מיכן אם ישראל נתן יין בתבשיל ונגע בו כותי קודם שהרתיח באש מותר. ואשכחן שאלונטית מיקרי בלא יין בפ' הכל שוחטין (דף ו') הלוקח יין לתת לתוך אלונטית ולא אמר לעשות. ויש מפרשין אלונטית אין נותנין בו יין אלא כשמושכו מן החבית והכי פי' אלונטית של כותים שמשכו מן החבית אסורה כי שמא נתן בו יין הכותי אבל אם ראהו כשמשכו מן החבית או הוא כברייתו דתחילת עשייתו בלא יין מותר. דפשיטא יין של כותי שנותן טעם במשקין שאסור אלא אלונטית שלנו ביד הכותי מותר. ויין (הנותן) [הנתון] בתבשיל שנגע בו כותי מותר אעפ"י שלא הרתיח דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. ואמר בתוספתא אלונטית של כותים אסורה מפני שתחילתו יין הא אם תחילתו יין של ישראל מותר במגע כיון שנתערב במשקין אחרים.
<h2>דף לא:</h2>
מפני מה אסרו שכר של כותים אמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק משום חתנות רב נחמן אמר משום גילוי. אמר רב האי שיכרא דארמאי שרי דיהיב ביה כשותא, וכן משמע בפ' המפקיד (דף מ"ב) מהאי רמי. בר פפא אתקין ליה שיכרא אבבא דחנותא ושתי. רב אחא אייתו ליה לביתיה ושתי תרווייהו לית להו משום חתנות. סתם יינן בבית ישראל אסור משום בנותיהן ואיכא למיחש טפי משיכרא ודבש לא אסרו חכמים דלא אתי לאימשוכי כולי האי. מיכן שאסור לשתות שום דבר שכר בבית הכותי. יש שרוצין להתיר אם נתאכסן בבית הכותי לשתות בביתו משום איבה. אמר רב יוסף חלא דשיכרא דארמאי אסור דמערבי ביה חמרא אמר רב אשי ומאוצר שרי. וכן יין תותים ושאר משקין שמערבי בהן יין אם ישראל רואהו כשמושכו מן החבית מותר אם אין ישראל רואהו אסור. ויין תפוחים מאוצר שרי אם הוא זול כמו יין כדאמר (ל"ד ע"ב) למאי ניחוש לה אי משום איערובי קיסתא דמוריסא בלומא פי' בזוזא וקיסתא דחמרא בארבעה. באבות דר' נתן ג' דברים נאמרו בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש מה שבתוכו. ג' דברים נאמרו בכלי נחושת אינו בולע ופולט ומבאיש מה שבתוכו. ג' דברים נאמר בכלי זכוכית אינו בולע ואינו פולט ורואין כל מה שבתוכו במקום חם חם במקום צונן צונן.
